דוידוב נ' הראל חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

לפניי תביעה לתשלום תגמולי ביטוח בשל גניבת רכב בבעלות התובעת. התביעה הוגשה כנגד חברת הביטוח שביטחה את הרכב.

המחלוקת בין הצדדים היא, האם התובעת או מי מטעמה ביימו את גניבת הרכב או היו שותפים לגניבתו ולפיכך התובעת אינה זכאית לתשלום תגמולי הביטוח.

טענות הצדדים הרלוונטיות בתמצית

התובעת טענה, כי בתאריך 02/07/09 בשעה 02:30 לערך, גילה בנה כי הרכב, אשר אותו הוא החנה בסמוך למועדון "הפוץ" בקיבוץ משמרות, נגנב. התובעת הגישה תלונה למשטרת חדרה ודיווחה לנתבעת על כך.

לטענתה, היא ובעלה שיתפו פעולה באופן מלא עם הנתבעת והיא אף נחקרה על ידי חוקר מטעם הנתבעת ומסרה את מלוא הפרטים הידועים לה. היא גם הבהירה שאין לה כל קשר לגניבת הרכב.

במהלך בירור התביעה שהוגשה לנתבעת, נתגלה לתובעת כי על הרכב הוטל עיקול לטובת צד ג'. לבקשת החוקר, היא פעלה להסרת העיקול וכל זאת על מנת שתוכל לקבל את תגמולי הביטוח. לתובעת התברר שהיא הוטרחה לשווא, שכן לא היה בכוונתה של הנתבעת לפצותה.

ביום 12/08/09 דחתה הנתבעת את התביעה בטענות שונות ביניהן כי לתובעת היה חלק בגניבת הרכב וכי היא מסרה פרטים כוזבים והעלימה מהנתבעת עובדות ולפיכך הוגשה התביעה לבית המשפט.

הנתבעת בכתב ההגנה טענה, כי אף שהוגשה תלונה למשטרה, אין בכך כדי להוכיח את מעשה הגניבה. למיטב ידיעתה של הנתבעת, מי שהעלה לראשונה את החשד שידה של התובעת או מי מבני משפחתה בביום האירוע, הייתה המשטרה. בחקירה שביצעה הנתבעת על ידי חוקר מטעמה, נתגלו סתירות בגרסאות השונות שניתנו על ידי בני המשפחה, התבררו נתונים והועלו תמיהות, אשר מעלים חשד למעלה מסביר בדבר כנות התביעה.

לאור האמור ולאור הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, הרי שהנתבעת פטורה מחבותה לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח ולפיכך דין התביעה להידחות.

כללי

הצדדים הגישו תצהירים. מטעם התובעת הוגש תצהירה ותצהירים של בנה מר בן דוידוב ושל מר דניאל אליזורוב, אשר נטען כי היה ביחד עם בנה במועד בו נגנב הרכב.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של החוקר מר יריב אוחיון. תצהירו הוגש רק לאחר תום פרשת התביעה.

בדיון ההוכחות נחקרו המצהירים בחקירה נגדית. הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה במסגרת דיון נפרד שיוחד לצורך כך.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר הראיות וכן לאחר ששמעתי את העדויות ואת טיעוני באי כוח הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה.

על אתר אומר כי התובעת עמדה בנטל הראשוני להראות כי אירע מקרה הביטוח. בשלושת התצהירים מטעם התובעת, כפי שיפורט בהמשך, פורטה השתלשלות עניינים ממנה ניתן ללמוד כי הרכב נושא התביעה נגנב וכי אין לתובעת או מי מטעמה כל קשר לאירוע. התובעת אף הגישה תלונה במשטרה. עד למועד זה לא הובא כל מידע בדבר מציאת הרכב. בנסיבות אלה הנטל עובר אל כתפי הנתבעת, אשר טענה כי מעשה הגניבה בוים, להוכיח כי כך הם פני הדברים.

בהמשך אפרט בתמצית את העדויות מטעם התובעת ומנגד את טענות החוקר מטעם הנתבעת, אשר בגינן נדחתה תביעת התובעת. לאחר מכן אעמת בין אותן טענות לבין חומר הראיות והעדויות על מנת לבדוק האם אכן עמדה הנתבעת בנטל האמור. לאור התוצאה אליה הגעתי, כאמור לעיל, אני סבור כי הנתבעת לא עמדה בכך.

התצהירים מטעם התובעת בתמצית

התובעת בתצהירה העידה, כי היא ובעלה יצאו לאירוע והותירו את הרכב לבנם בן (סעיף 4 לתצהיר). לאחר אירוע הגניבה בנה התקשר וסיפר כי הרכב נגנב וכי הוא נמצא בתחנת המשטרה בחדרה. שם מסרו לו שלא ניתן לקבל ממנו תלונה על הגניבה, שכן הוא אינו הבעלים הרשום של הרכב (סעיף 5). היא ובעלה נסעו לתחנת המשטרה והגישו תלונה לאחר המתנה ארוכה. הם אף קיבלו אישור על הגשת התלונה. במקביל לכך, נמסרה הודעה לנתבעת (סעיף 6). היא העידה כי לה או למי מטעמה אין כל קשר לגניבת הרכב.